מסיפור מוזר על רמאות בכרטיסים בקיומה של דוכסית, בבעיה של ניקוי בית נהדר של 1911.
החלוק שלה היה פחות מרשים מכל אדם אחר. אני לא מצביע על כך שזה לא היה ניקוד האשראי למארחת שלה, אבל זה נראה פחות חתירה להשפעה משלנו. זה היה סאטן רך, נצמד, בגוונים של אפורים. אלא שהראש היה שמנת עם תחרה, נראה שלא היה “בכלל” בכלל. עם זאת עבור צווארון כלבים לחיות מחמד של טופולים צהובים מפוארים להגדיר כסף, היא לא השתמשה אבני חן. הוא נתח על כך שהדוכסית היתה פטריוטית בארץ הבגדים שלה, וכן שמלה זו באה מחירותו בלונדון; ואז סיכם השכן החכם שלי, “טוב, אם זה חירות, תספק לי מוות”. עם זאת אהבתי את זה – את השמלה, אני מתכוון. זה היה מוכן להישכח. אולי היתה התפיסה החזקה ביותר שעשתה עלי, שאדם לא זכר את שמלתה, כמו גם את הכותרת שלה בערעורתה של האשה בעצמה.
אותה בעיה יש תמונה זו בתוכו, אשר אני מגלה מאוד, הומוריסטי מאוד:
תוויות: Google_book_Search, חירות, מגזינים
שתף זאת:
טוויטר
פייסבוק
ככה:
כמו טוען …
קָשׁוּר
ליברטי בסיטרטוריה 19, 2010 עם 13 תגובות
איפה לצייר את linejune 16, 2009 עם 63 תגובות
חשש מפני הדאגה של כשל 1, 2008